פסק-דין בתיק ת"א 39316/05

העובדות

עסקינן בתביעה, שהוגשה תחילה בבימ"ש השלום בדימונה והועברה לדיון בבימ"ש זה. עניינה בדרישה להחזר סך של 263,388 ש"ח בצירוף ריבית, אשר לדברי התובעת נגבה ממנה שלא כדין.

התובעת טוענת, כי משכה 7 שיקים, בסכום כולל 200,000 ש"ח, לפקודת חברה בשם אלום דן תורג'מן בע"מ (להלן : "החברה"). השיקים נמשכו כתשלום עבור הזמנה, שלטענת התובעת היה על החברה לספק לה כעבור חודשיים.

השיקים הוסבו לבנק דיסקונט בע"מ (להלן : "הנתבע"), אשר ביצע בהם ניכיון וזיכה את חשבונה של החברה בהתאם. 

לדברי התובעת, ההזמנה לא סופקה מעולם על ידי החברה, למרות פניות חוזרות ונשנות מצידה, ולכן ביטלה את השיקים. מאחר שהשיקים חוללו, עקב הוראת הביטול, פתח הבנק בגינם תיק הוצאה לפועל.

אין חולק, כי התובעת לא הגישה במועד התנגדות לביצוע השיקים בתיק ההוצל"פ, וכי בקשותיה להארכת מועד ולעיכוב הליכים הותנו בהפקדה או נדחו. הבנק גבה את מלוא החוב בתיק ההוצל"פ, ללא כל מחאה מצד התובעת, והתיק נסגר.

כיום דורשת התובעת את השבת הסכום שנגבה על ידי הבנק, בטענה כי אין התאמה בין שם הנפרע לבין ההיסב הראשון, ולאור זאת הבנק אינו אוחז כשורה בשיקים, ולכן התובעת יכולה להעלות נגדו טענת כשלון תמורה.

המחלוקת מתמקדת בשתי שאלות:

א.      האם הבנק אוחז כשורה או אוחז בעד ערך בשיקים?

ב.      האם עסקינן בכשלון תמורה?

מעמדו של הבנק

ב"כ התובעת נסמך על הוראת סעיף 28 לפקודת השטרות, לפיו על מנת שאוחז בשטר יהיה "אוחז כשורה", עליו ליטול את השטר כשהוא "שלם ותקין לפי מראהו". לדבריו, השטרות נמשכו לפקודת "אלום דן", בעוד שההסבה לטובת הבנק נעשתה באמצעות "אלום דן תורג'מן בע"מ", ומאחר שאין התאמה בין השמות, לא התקיים התנאי של "שלם ותקין לפי מראהו".

ב"כ הבנק טוען, כי התובעת לא הזמינה כעד את דן תורג'מן, מנהל החברה שעימה התקשרה בהזמנה, ואף לא תבעה את אלום דן ואת דן תורג'מן.

בסיכומיו מפנה ב"כ הבנק לעדותו של ע/ת מר אבי פרידמן, שהעיד כי טיפל בחשבונה של החברה. לדבריו, הגדרת החברה כ"אלום דן" נעשתה על ידי ב"כ הבנק, מכיון "שזו פירמה שהוסבה", כאשר בשלב מאוחר יותר הוקמה החברה. החשבון המשיך להתנהל באותה מתכונת גם לאחר הקמת החברה, וחתימת ההיסב זוהתה על ידי העד כחתימתו של דן תורג'מן, על פי דוגמת החתימה (ע' 21).

בסיכומי התשובה מעלה ב"כ התובעת סברה, כי יכול להיות שנציגי הבנק הם אלו שביצעו  את ההסבה בחלק מן השיקים, ולכן אין להם אלא להלין על עצמם. מדובר בטענה שלא הוכחה כלל ועיקר, והיא עומדת בסתירה לעדותו של מר פרידמן, שהעיד כי חתימת ההיסב היא חתימתו של דן תורג'מן.

אמנם ישנה אי התאמה בין שם הנפרע לבין ההיסב, אך סבורני כי אין בה כדי לפגום במעמדו של הבנק כאוחז כשורה.

ב"כ הבנק הפנה בסיכומיו לפסק דין שעובדותיו דומות לענייננו (ע"א (ת"א) 2823/01 אוטומציה ירוחם נ' בנק דיסקונט) שם נאמר, כי גם אם אין זהות בין שם הנפרע לחתימת ההיסב, ניתן לראות בה חתימה הבאה לרפא פגם שם הנפרע, בהתאם לסעיף 31(4) לפקודת השטרות "וככזו, מאפשרת היא את אחיזתו כשורה של מי שהשטר הוסב אליו".

ב"כ התובעת מפנה בסיכומיו למספר פסקי דין, בהם נקבע כי כאשר ישנה אי התאמה בין שם הנפרע לשם המסב, התובע אינו אוחז כשורה. מבלי לפקפק בחשיבותם של פסקי דין אלה, אין ספק כי התובעת מנסה כיום להחזיר את הגלגל לאחור, לאחר שהסתבר כי לא טרחה להגיש התנגדות לביצוע השיקים במועד, ואף לא עמדה בתנאים שנקבעו להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

לדעתי, התובעת נאחזת היום בקש. ברור לכל, כי הבנק, אשר הכיר את חשבונה של החברה, שנוהל קודם לכן תחת שם הפירמה "אלום דן", פעל בתום לב כאשר קיבל את השיקים לניכיון. לפיכך, גם אם אקבע כי באי התאמה עסקינן, הרי זוהי אי התאמה שאינה פוגעת במעמדו של הבנק כאוחז כשורה.

לפיכך, אני קובעת כי הבנק היה אוחז כשורה בשיקים שנמשכו על ידי התובעת.

לחילופין, הבנק אוחז בשיקים בעד ערך, שכן אין מחלוקת, כי בעת שבוצעה בהם עסקת ניכיון, טרם נכשלה עסקת היסוד והשיקים עדין לא בוטלו על ידי התובעת. על פי הלכת גויסקי, הזכורה מימים ימימה (ע"א 222/61, פ"ד טז 595), מי שהשיקים סוחרו לטובתו לפני שנכשלה העסקה, הוא אוחז בעד ערך, אם בידו להצביע על ערך שניתן על ידו. כאמור, במקרה זה בוצעה עסקת ניכיון, וחשבונה של החברה זוכה בסכום השיקים, כך שאין ספק כי הבנק נתן ערך תמורת השיקים.